<h1>סמ"ק מצוריך סימן רצ"ב</h1>
<h2>דף נה:</h2>
ומותר עתה לטבול בנהרות ביומי ניסן ולא חיישינן שמא ירבו נוטפיםא) כשמואל דאמר (שבת דף ס"ה) נהרא מכיפיה מבריך. א) על [הזוחלין] דשמואל היה עושה לבנותיו מקואות בימי ניסן שמא ירבו גשמים הנוטפים על הזוחלין הנובעין ותניא בתורת כהנים (פרשת שמיני פרק י' פרשתא ט' סי' ג') מעיין מטהר בזוחלין פי' ר"ת (שבת דף ס"ו ד"ה שמא) מכח ראיות וכן פירש בעל הלכות גדולות (הלכות נדה) שמעיין מטהר אף בזוחלין והוא הדין באשבורן אבל המקוה אינו מטהר אלא באשבורן מים נחים דווקא ולא בזוחלין וכיון דרבו הנוטפין שהם מי גשמים והם זוחלים פסולין למקוה ופוסק ר"ת (שבת דף נ"ה ד"ה דאמר שמואל) דעתה אנחנו מותרים לטבול בנהרות אע"פ שהם זוחלים דאין לחוש לרבו הנוטפים דהא תניא במסכת תענית (דף כ"ה) אין לך טפה וטפה שיורד מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחים וכן אמר שמואל (שבת דף ס"ה) נהרא מכיפיה מבריך, עכ"ל ס"ג (הלכות איסורי ביאה סימן קי"א). כלומר עיקר מה שהנהר גדל מסלע שלו וממקומו הוא מתברך, עכ"ל ס"ג (שם). ואומר אשה טהורה שטבלה עם טמאה או לאחריה אין בזה קפידא ומותרת לבעלה, לשון תשב"ץ (הלכות טבילה סי' תפ"ב).
